על פי שיטות בנייה שונות, צבעי סימון דו-רכיבים יכולים לרוב ליצור ארבעה סוגי סימונים: התזה, גרידה, נדנוד וסימונים מבניים.סוג ההתזה הוא הצבע הקר הנפוץ ביותר.

לצבע קר יש את המאפיינים של מהירות בנייה מהירה, ציוד בנייה פשוט ועלות בנייה נמוכה.הוא תופס נתח שוק גדול בבניית כבישים עירוניים וכבישים מהירים בדרגה נמוכה בארצי.ישנן שתי שיטות בנייה: הברשה וריסוס.הברשה מתאימה רק לעומסי עבודה קטנים.עבור עומסי עבודה גדולים יותר, בדרך כלל משתמשים בריסוס.המבנה הוא בדרך כלל 0.3-0.4 מ"מ, וכמות הצבע למ"ר היא בערך 0.4-0.6 ק"ג.סוג זה של סימון בדרך כלל אינו משמש כסימון הפוך בגלל סרט הציפוי הדק שלו וההיצמדות הירודה לחרוזי זכוכית.ציוד הבנייה לסימוני צבע קר הם כולם מכונות התזה, אותן ניתן לחלק להתזת אוויר בלחץ נמוך ולריסוס ללא אוויר בלחץ גבוה לפי שיטות ההתזה שלהן.העיקרון של ציוד ריסוס אוויר בלחץ נמוך הוא להסתמך על זרימת האוויר הדחוס כדי ליצור לחץ שלילי ביציאת הצבע.הצבע זורם אוטומטית החוצה ומתפרק במלואו תחת ההשפעה והערבוב של זרימת האוויר הדחוס.ערפל הצבע מרוסס אל הכביש מתחת לזרימת האוויר.עקרון הציוד של ריסוס ללא אוויר בלחץ גבוה הוא להשתמש במשאבה בלחץ גבוה כדי להפעיל לחץ גבוה על הצבע, ולרסס אותו מהחור הקטן של אקדח הריסוס במהירות גבוהה של כ-100 מטר לשנייה, וזה יהיה אטום מרוסס על הכביש על ידי פגיעה עזה באוויר.

ישנן מספר שיטות בנייה לסימון דו-רכיבי.כאן אנו משווים רק את סוג הריסוס וצבע קר, וזה הגיוני.ציוד ריסוס דו רכיבי בדרך כללמאמצתסוג בלחץ גבוה ללא אוויר.בהשוואה לציוד לבנייה בצבע קרהמתואר לעיל, ההבדל הוא שציוד מסוג זה מצויד בדרך כלל בשני סטים של או שלוש מערכות ריסוס.במהלך הבנייה יש לשים את הצבעים של שני הרכיבים A ו-B בקומקומי צבע שונים ומבודדים, לערבב אותם בפרופורציה מסוימת באקדח הריסוס (בתוך הזרבובית או מחוצה לה), ולמרוח אותם על פני הכביש.תגובה צולבת (ריפוי) ליצירת סימנים.

באמצעות השוואה, מצאנו שבגלל שיטות יצירת הסרט השונות של ציפויים, בניית סימון דו-רכיבי מחייבת ערבוב של שני רכיבים, וזה מעט יותר קשה מבניית צבע קר.